סדרת מרכז הבמה לפסטיבל ישראל

העונה השישית

9 מונודרמות בבכורה עולמית

מנהלת אמנותית: אורי אגוז

פסטיבל מרכז הבמה השישי בניהולה האמנותי של הכותבת והבמאית אורי אגוז הינו חלק אינטגרלי  מפסטיבל ישראל, ומהווה רכיב דומיננטי ןמשמעותי בתכנית הישראלית של פסטיבל ישראל.

השנה 2015, עונתו השישית של הפסטיבל, עלו 9 הצגות יחיד, מונודרמות, בבכורה עולמית לראשונה בפסטיבל ישראל – מחזות ישראליים מקוריים לצד מחזות מתורגמים ועיבודים מן הספרות. מפגש עם פסיפס אמנותי ישראלי אישי-אוניברסלי של יצירה תיאטרונית מאתגרת ופורצת דרך המאפשרת מבט חודר על החברה שבה אנו חיים – כואב, מרגיז, מרגש, מרתק, משעשע ותמיד מעורר מחשבה.

כחלק מראיית מרכז הבמה בית ומקור השראה ליוצרים וכותבים והפיכתו לבסיס לשיתופי פעולה בין כותבים, מתקיימים במהלך הפסטיבל סדנאות כתיבה עם סופרים ומשוררים מהשורה הראשונה, והיוצרים הצעירים מוזמנים להתנסות עימם בחשיבה משותפת על פרויקטים. בעתיד צפויים להתקיים שיתופי פעולה גם עם בתי הספר לתסריטאות בארץ. בין היתר התארחה בפסטיבל המשוררת מאיה בז'רנו זוכת פרס ביאליק והסופר חגי ליניק, זוכה פרס ספיר.

השנה התקיימו מפגשים עם הסופרת נעה ידלין, כלת פרס ספיר לספרות 2013

ועם הסופר ניר ברעם, חתן פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת 2010

מרכז הבמה אף מקיים זו השנה השלישית שיתוף פעולה ייחודי עם קול ישראל במסגרתו מוקלטות הפקות הפסטיבל ומשודרות כתסכיתי רדיו במהלך השנה.

הצגות יחיד רבות שהועלו לראשונה במסגרת מרכז הבמה אומצו לאחר הפסטיבל בידי תיאטראות פרינג' מובילים והמשיכו להציג בהצלחה מול קהל. כך למשל הפכה המונודרמה "המרקיד", שהועלתה בשנתו הראשונה של האירוע, ללהיט קאלט שזכה גם בפרס  "קיפוד הזהב" להפקת הפרינג' הטובה ביותר לשנת 2010.  היצירה "ציפור האש" זכתה בפרסי "קיפוד הזהב" בקטגוריות המחזה והשחקנית הטובים ביותר לשנת 2013, ובפרס העיבוד והמשחק של "קיפוד הזהב" לשנת 2014 זכתה היצירה "הכניסיני תחת כנפך".

כיום מופיעות בתיאטרון תמונע, הסימטה, התיאטרון הערבי עברי, צוותא ועוד מסגרות תיאטרון מעל 27 הפקות של הפסטיבל שממשיכות להופיע ולהצליח ולסחוף אחריהן צופים.

כל המופעים מתקיימים באולם ליאו מודל, ז'ראר בכר בניהולו של מר בן ציון ביטרן, בתמיכת הקרן לירושלים.

אסטרטגיית יציאה

כתיבה: איתמר שדה/ בימוי: רקפת בנימין/ משחק: שירה פרבר / תאורה: שחר ורכזון

"אסטרטגיית יציאה". הריאליטי הראשון של המתת חסד, בשידור חי היישר לצופים. נעמה פלד, שחקנית כושלת המלווה את בעלה המשותק אל רגע האמת, תופסת את קדמת הבמה בספקטקל תועבה שמשלב רגעים של גדלות נפש עם תאוות הדם והיצרים של תכנית בידור.  בתוך עולם של טוקבקים ארסיים, פרומואים שטחיים ומצלמות שאינן מרפות ממנה לרגע, יוצאת נעמה למלחמה של חיים ומוות, על הקו הדק שבין אמת לבדיה.  

איש לא חשוב

כתיבה: סעאיף דיוואן/ תרגום מפרסית: שמואל טרופ/ בימוי: לי לוריאן/ משחק: אבירן אדרי           

פרפורמנס: יונתן בק / עיצוב: מאי אילון /  תאורה: עדי שימרוני/ מוסיקה: אהרון מנור

"היסטוריה היא לא העבר. היסטוריה נוצרת אחר כך. היא גם לא העתיד. גם לא ההווה. באמת, היא לא חלק מהזמנים הדקדוקיים. היסטוריה היא זמן עצמאי. כזה שבא אחרי העבר ולפני ההווה, אבל בכל מקרה, אחרי העבר. כמו שאמרתי: ההיסטוריה נוצרת אחר כך.”
שנות ה- 50, טהרן. חושנוודיאן, מרכזן בארמון ראש הממשלה, מתחיל יום עבודה ככל הימים. דמות לא-היסטורית ונטולת חשיבות בנקודה היסטורית חשובה מאוד -  יום ההפיכה הצבאית באיראן שבחוטיה מושך המערב בעקבות ניסיון הממשלה להלאים את תעשיית הנפט. עוד צלצול, עוד טלפון, עוד שיחה להעביר, והקווים הולכים ומסתבכים. בין החובה לענות לטלפון מתחוללת גם דרמה קטנה במעיו של האיש. האדם הקטן, ה-לא חשוב, בעיצומם של שינויים פוליטיים ואי-סדר חברתי.  הפקיד שסופג ומוסר מידע בזמן שאי הסדר מן הרחוב זולג פנימה למשרד. מהומת אלוהים. 

ליציה

יצירה ומשחק: אנה סנגר/ יצירה ובימוי: אורי אגוז/ תפאורה ותלבושות: מיכל ענבר/ תאורה: שחר ורכזון/ מפיק: א.צבי ברק

פסנתרנית צעירה ויפהפיה מנהלת מערכת יחסים סוערת ובלתי פתורה עם הפסנתר שלה. ברגע השיא, בקונצרט גאלה, נטשה את הבמה כשהחרדות הפנימיים השתלטו עליה. עכשיו היא מבקשת להשיב אליה את יכולות הניגון הווירטואוזיות שלה. יצירת מחול מלאת קסם תשוקה ופיוט בין אישה, פסנתר וצלילים.

פוריה

מאת ובימוי : יקיר אליהו וקנין

משחק : זוהר מידן

"את יפה את יודעת? יפה ממש. יפה מדי בשביל מישהי מקולקלת. ואת גם טיפשה את יודעת? טיפשה מדי,  טיפשה מספיק בשביל ליפול שוב באותו פח ישן ומוכר. אבל הפעם כשתספרי לו, הפעם טיפשה כשתשתפי אותו, הפעם הוא יבין. כי הגבר הזה לא יברח, אותו זה יאתגר, בזכותו זה כבר לא יהיה חשוב."

פוריה נולדה עם מתנה, אין לה רחם. בגיל עשרים ושש, היא סוגרת חשבונות עם כל מי שהטמיע בה את ההבנה שאישה אמיתית היא לא. הרבה דברים אחרים אולי כן, אבל אות קלון כזו, ממנה לא נפטרים בקלות.   "ואגב, שתדע לך, יש גם כאלה שהחליטו לא ללדת ילדים. לא כי יש איתם איזו בעיה או משהו אלא פשוט כי הם לא רוצים. אולי הם מאיימים ככה על אחרים, אבל זאת הבעיה של האחרים, לא שלהם." 

אסיר מס' 119104

בהשראת ספרו של ויקטור פרנקל, האדם מחפש משמעות

עיבוד: יניב פרץ ויאן קינה/ בימוי: יאן קינה/ משחק: יניב פרץ  

ב-1944 נכנס דוקטור ויקטור פרנקל, רופא נוירולוג ופסיכיאטר, למחנה אושוויץ. גבר בן 39, שכל מה שבנה עד עכשיו נמחק בזוועות המלחמה. או שמא לא? ״סבלו של אדם דומה להתנהגותו של הגאז. אם יכניסו כמות של גאז לחדר ריק, ימלא הגאז את החדר כולו בצורה שווה, יהיה גודל החדר אשר יהיה. ככה גם הסבל. ממלא את הנפש של האדם ואת תודעתו ואחת היא אם הסבל גדול הוא או קטן. מכאן ששיעור גדלו של סבל האדם אינו אלא יחסי. מכאן שדבר פעוט ערך מאוד עשוי לחולל שינוי ולעורר את השמחה הכי גדולה.״ בתוך חיפוש והבנה היכן שאי אפשר עוד להבין, נובטת מציאות חדשה, פורחת על קרקע התודעה למימדים שפרנקל עצמו לא שיער את עוצמתה.  

טיסה לווירג'ינה

כתיבה ובימוי: נועה אהרוני/ משחק: אביב כרמי

תפאורה: גיל-לי גור / תאורה: אמיר קסטרו

דפנה, בחורה מלאה, הולכת לחגוג יומולדת 30 במסעדה יוקרתית עם בן זוגה החדש. אלא שרגע לפני, כשהיא ממלאת את חובתה כבת ומבקרת את אמה שנמצאת בקוֹמה בבית החולים, "ניעורה" האם ממיטת חוליה, נחושה להזכיר לבתה את מקומה שלה בחגיגות ההולדת...  בקומדיה שנונה ונוגעת ללב, בין אם ובתה, מתחבטת אהרוני ביחסי סימביוזה סרוגה באהבה, אימהות למול זוגיות, ומתי באמת נקרע חבל הטבור אם לא חותכים אותו בזמן.  

נראה/תה לאחרונה

כתיבה: עמית ארז/ יצירה ומשחק: מיכל בובילסקי/ בימוי: רינת קידר אברהם

מוסיקה מקורית: מורן מייזלס / תפאורה: מזמור ויצמן / תאורה: רותם אלרואי

הגר מנהלת מערכת יחסים מופרעת עם כל העולם דרך הרשת שעל הפלפון שלה, אבל מה שהיא באמת רוצה זה שגבי, נשוי ותיכף יהיה פרוד, יגיח לבקר אותה במציאות. אלא שגבי (כעת כבר גרוש) מחליט לנסוע לו לטרנידד לחיפוש עצמי ואף פוגש שם בלונדינית חובבת ישראלים כפי שמיד מעיד הפייסבוק שלו. בצעד נואש אך החלטי ביותר מוחקת הגר את גבי מכל הזיכרונות שלה: מספר הפלפון שלו; כתובת המייל שלו; ואפילו הפייסבוק של... ואז פתאום גבי נעלם. באמת. אי אפשר לאתר אותו בשום מקום. האם ייתכן שהגר מחקה אותו גם מהמציאות? נחושה להציל את אהובה הנעלם, יוצאת הגר למסע חיפושים כמעט לא וירטואלי.

קומדיה סלולארית מוסיקאלית, ולהלן - אני והמכשיר הסלולארי שלי. סיפורה של התקשרות. 

לעשן כמו גבר

מבוסס על חייה של הציירת פרידה קאלו

כתיבה ומשחק: יפית לוי/ בימוי: מיקי יונס

תנועה: מור לידור / תלבושות ואביזרים: טל קילשון / תאורה: אמיר קסטרו / הפקה: שי גבריאלי

"בחליפה זאת, אני מפקיעה את עצמי מההגדרות שלכם רבותיי, הגדרות שנעצתם כמו חיצים בגופה הרקוב והחולה של החברה. "

רגע לאחר שרופאיה בישרו לה כי חייבים לכרות את רגלה הנמקה, בורחת פרידה קאלו לחדרה ונועלת את עצמה. בצומת דרכים בין חיים למוות, בין ארבעה קירות שסוגרים עליה כשהדפיקות מתגברות מבחוץ,  נשאבת פרידה למסע מטלטל של סגירת חשבונות עם הגוף השבור בו היא כלואה ועם מוסכמות החברה בה גדלה. תיאטרון פיזי חושני החושף צדדים חבויים באישיותה המורכבת והצבעוניות של אישה דעתנית, עצמאית ומרדנית. פרידה קאלו, אמנית פורצת דרך.

קול קורא לעונה השישית- 2015- מי תהיה המונודרמה הבאה?

מרכז הבמה  

העונה השישית יוצאת לדרך ! 

קול קורא להעלאת מונודרמות 

פסטיבל מרכז הבמה מזמין יוצרים להגיש חומרים לקראת העונה השישית 

שתתקיים במהלך יוני 2015 בתיאטרון ז'ראר בכר בירושלים.

הפסטיבל, פרי יוזמה משותפת של הקרן לירושלים, 

והבמאית והתסריטאית אורי אגוז, 

מציב ב מרכז הבמה את השחקן היוצר.

הפסטיבל נועד לקדם יוצרים, לעודד יצירה עצמאית ולתת במה לתיאטרון ניסיוני ופורץ דרך. 

מדובר ביצירות בבכורה (מקור, מתורגם, עיבוד) שטרם עלו על הבמה.

 למשתתפי הפסטיבל מעניקה הקרן לירושלים תמיכה כספית, ליווי אומנותי ודרמטורגי, 

ופלטפורמה שיווקית ופרסומית.

בעקבות ההצלחה הרבה בעונות הקודמות

מתקיים פסטיבל מרכז הבמה גם השנה בשיתוף פעולה עם פסטיבל ישראל.

יוצרים המעוניינים לקחת חלק בפסטיבל מוזמנים לשלוח 

קונספט בימוי, טקסט של המונודרמה (מינימום 10 עמודים מתוכה) ורשימת יוצרים וקורות חיים. 

יש לשלוח את החומרים עד למועד 25.12.2014. 

היוצרים שיימצאו מתאימים יוזמנו לפרזנטציות שתערכנה במהלך ינואר.

כתובת המייל:
Jerusalem.drama@gmail.com
מרכז הבמה Facebook –  
http://merkaz-habama.blogspot.co.il/

בואו להיות חלק ממשפחת מרכז הבמה!

  אורי אגוז, מנהלת אומנותית ואוצרת הסדרה                      אצ'ה בר, הקרן לירושלים, ראש                                                                                                        מחלקת תרבות